<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ח'</h1>
<h2>דף כ.</h2>
השוטה אין מעשיו כלום. מי שהוא עת שוטה עת שפוי, בעת שהוא שפוי מעשיו קיימים וצריך חקירה אם הוא שפוי ובדעתו. הסומא או הפסח והגבן או חושש בראשו הרי הם כבריא. השיכור כל מעשיו קיימים, והוא שלא הגיע לשכרותו של לוט שעשה ואינו יודע מה עשה. כל זה ר"ם פכ"ט.
<h2>דף פה.</h2>
מי שבא בשטר חוב, והנתבע רוצה שיתן השטר ברשות שליש ואז יפרע, הדין עם הנתבע ויעמידוהו ביד שליש, הרשב"א. ואם הוליך השליח המעות למלוה, ונתן המעות קודם שיתנו לו השטר, ואחר כך המלוה מחזיק בשטר בשביל חוב אחר, אין על השליח חיוב, רק אם הזכיר לו "לא תתן מעות קודם קבלת השטר". וכן אם לא אמר לו לפורעו בעדים ופרעו בלא עדים, לא מיחייב. ואיתה פרק הכותב בכתובות ורי"ף שם ור"ם פ"א הלכות שלוחין.
<h2>דף פז.</h2>
המוציא שטר חוב אפילו תוך זמנו אינו גובה מנכסים משועבדים רק בשבועה, דאפילו הודה בשעת מיתה דגבי מיתומים בלא שבועה, ממשעבדי לא גבי רק בשבועה, הכי נמי לא שנא, העיטור.
<h2>דף פט:</h2>
המוציא שני שטרות, מסך אחד שניהם, והלוה טוען כי לכך עשה השטר השני, לבטל הראשון, וכתב הרי"ף דאותה מימרא דהמוציא שני שטרות (אפי') [דפרק] הכותב דביטל שני לראשון, דווקא במכר בקרקעות וכתובת אשה, ולא חשבי רק משטר אחרון לטרוף או כיוצא בו. אבל הודאות והלואות גבו תרוייהו. והר"ם פ"ה דמתנה [כתב] דאפילו בקרקעות אם האחד מכר והשני מתנה לא בטל, דאימא כדי לייפות את כוחו משום בר מצרא. או אם הוסיף בשני דקל וכו'.
<h2>דף קי.</h2>
הטוען שמכר שדהו ולא קיבל המעות, ולוקח מראה שטר המכירה ואומר שפרעו, [כתב] העיטור בשם רב האיי, בתוך שלש תובע נאמן ובחזקת שלא נתן, לאחר שלש חזקה שנתן, מיגו דיכיל למימר במתנה יהביה. והרשב"א בתשובה [כתב] דכיון שמראה שטר המכירה לאו כל כמיניה ובכל זמן בחזקת שנתן. ואם יש מקום שכותבין ואחר כך נותנים, על הלוקח להביא ראיה. ואם נותנים ואחר כך כותבים על המוכר להביא ראיה [שהכל] לפי המקומות. כן [כתוב] בתשובה.
מי שקבע זמן לחבירו אינו יכול לכופו תוך זמנו. וסתם מלוה שלשים יום, אפילו על משכון. זה אומר היום לתשלום שלשים יום והלוה אומר עוד היום עשרה ימים עד תומם, ישבע הלוה הסת, ר"ם פי"ג דמלוה. זה אומר זמן קבעת לי וזה אומר סתם, נשבע בעל חוב שלא קבע ויטול, פי"ג ר"ם.
<h2>דף קי:</h2>
שטר שאין בו זמן מאימתי נכתב ולא מקום שנכתב, כשר. ר"ם פי"ז דמלוה. והתוספות מצריכים לפחות פרט קטן, בע"ז [י' ע"א].
